ללמוד ללהטט בין הכל כמטפל: ארבעת מצבי הזהות של המטפל
בשבועות שלאחר שאובחן אצל בננו התינוק מום מוחי נדיר, חוויתי משבר זהות. פתאום, לתואר "אמא" היה שם לא רצוי - "אמא נדירה", "אמא עם צרכים מיוחדים", "אמא אמיצה". זו הייתה התמחות לכל החיים במשרה תובענית במיוחד, שלא התכוונתי להגיש מועמדות אליה. הרגשתי בודדה, לא מוכנה ומפוחדת. אני אהיה אחראית על הטיפול בבננו, הסובל מבעיות רפואיות מורכבות, כל עוד הוא חי. כבר לא סתם אמא, התגייסתי כמטפלת משפחתית.
מטפלים משפחתיים הם יוצאי דופן. ללא הכשרה פורמלית, אנו לוקחים על עצמנו תפקידי מנהיגות, מנהלים צוותי מומחים, מתן לוחות זמנים לתרופות, מקבלים החלטות טיפול, מבצעים פגישות וסנגור. השינוי הפנימי המתרחש כשאנו נוטלים על עצמנו כל אחת מהאחריות הללו אינו ליניארי, ויכול להיות רגשי ומתיש; ואולי, מלהיב לעיתים, כשאנו מפתיעים את עצמנו בכוחנו, בסבלנותנו או במיומנויות בלתי צפויות שלנו.
רבים מאיתנו מכירים את שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. מתן שמות לשלבים אלה, וההבנה שכל אחד מהם הוא חוויה טבעית ומשותפת בין המתאבלים, עזרה לי לעבד את אובדן החיים שציפיתי למשפחתנו. כמו שלבי האבל, חוקרים חקרו ומיינו את מצבי הזהות של המטפל המשפחתי: הכחשה, היפראקטיביות, טביעה ואיזון (Barello, 2019). בלמידת ארבעת מצבי הזהות המטפלים הללו, ברור שכל אחד מהם משחק תפקיד בחווייתי כשאני עובדת על כיול מחדש של חיי המשפחה שלנו ואת זהותי. תיאור המצבים הללו מציע עדשה מעניינת לראות, להבין ולכבד את ההתנהגויות ותחושת העצמי שלנו.
ארבעת מצבי הזהות של המטפל
הַכחָשָׁה
מצב זה מתרחש בדרך כלל בתחילת דרכו של המטפל, או לאחר שינוי משמעותי. בעלי היה מספר לכם שביליתי זמן מה בארץ של הכחשת המטפלים. לא הכחשתי את האבחנה של בננו - עיבדתי את זה; עם זאת, עדיין לא הייתי מסוגלת לקחת על עצמי את האחריות הטיפולית הנוספת שהאבחנה שלו דרשה. בכנות, הייתי שוכרת מישהו שיאהב את בני בשבילי, כי פחדתי מדי להתמודד עם כל זה. רציתי לברוח. הכחשה יכולה להיות מזיקה, במיוחד משום שאחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים לא מחפשים תמיכה שממנה הם יכולים להפיק תועלת היא שהם לא מזדהים כזכאים לתמיכה זו (ברזונסקי, 2011). עם זאת, הכחשה יכולה גם למלא תפקיד פונקציונלי שכן אנו יכולים לעבד רק כמות מוגבלת של תרומה בכל רגע נתון.
היפר-אקטיביות
מצב זה מזוהה כגל של אנרגיה ופעילות, מצב חרד-היפר-ערני, ותודעה עסוקה שמשאירה אותך ער בלילה. במצב זה, מטפל לוקח אחריות על צרכי הטיפול אך מבצע אותם במצב פעיל יתר על המידה. להישאר עסוק גרמה לי להרגיש שאני בשליטה, והאשליה הזו תמכה בי באופן זמני. קראתי כל מאמר זמין בכתב עת רפואי על מצבו של בני. רדףתי אחר מרכז שיקום ילדים מקומי כדי למצוא תורים שלא יפריעו לתנומותיו של בני. בשעה 2 לפנות בוקר, מצאתי את עצמי מנסה לפתור בעיות כיצד נתאים את הבית שלנו לנער עם מוגבלות. ובשעה 3 לפנות בוקר, דמיינתי בדמעות מה אני עשויה לומר בהלוויה שלו. מצב זה יכול להיות אדפטיבי כשצריך להסתגל במהירות לנסיבות חדשות; או שהוא יכול להזיק לנפש ולגוף שלנו אם נתעכב בו זמן רב מדי.
טְבִיעָה
או כפי ששיניתי את שמי, 'דריכה על מים'.
מצב זה מתעורר כאשר מטפל מתחיל להאט את הקצב ומגיע לקצב שלו. הודות לחלוף הזמן, לשינוי קוגניטיבי, ובתקווה לתמיכה חיצונית, המטפל מסוגל לתעדף משימות טיפול ולבצע אותן ביעילות וביעילות. אני יכול לדמיין את מצב "דריכה על המים" שלי בלוח השנה של הטלפון שלי, עמוס בפגישות ותזכורות. הייתה לי מטרה אחת: למקסם את בריאותו ופוטנציאלו של בננו. נשמע די נהדר, נכון? החזקתי את בני למעלה, נתתי לו כל הזדמנות. אף על פי כן, שקעתי (אוקיי, אולי טובע קצת) בתפקידו ובאחריותו של המטפל. הטיפול העצמי שלי, מערכות היחסים האישיות שלי והצרכים שלי לא נמצאו בשום מקום בלוח השנה שלי. דריכה על המים היא לפעמים כל מה שאנחנו יכולים לעשות; ובימים האלה, זה מספיק.
לְאַזֵן
או כפי ששיניתי את שמה, "ג'אגלינג".
חוקרים תייגו את המצב הסופי הזה כ"איזון", אך מונח זה מרגיש לא ישר ובלתי מושג לחלוטין. בלתי אפשרי לעבור יום שלם באיזון מושלם. אז הרשיתי לעצמי גם לשנות את שם המצב הזה. הרעיון של "להטוט בין הכל" מרגיש כמו תיאור מדויק של מתי אתה מסוגל להחזיק זמן ומרחב בכל ההיבטים השונים של חייך - כמטפל, וכחבר, וכשותף, וכפרט.
לסיכום, הבה נביא את מטאפורת הג'אגלינג לכל אחד ממצבי הזהות המטפלת. במצב סופי זה, אתם מלהטטים בכדורים המייצגים אחריות טיפול, חובות הוריות, מערכות יחסים חשובות, מטלות בית, טיפול עצמי ושינה יחד עם כל דבר אחר שאתם עשויים לחשוב עליו כחשוב, כגון תרגול רוחני, תחביב אהוב או מקצוע - זה הרבה! במצב של דריכה על המים, השלכתם, או הנחתם במכוון, טיפול עצמי ו"כדורים אישיים" אחרים. אתם מלהטטים בצורכי הטיפול תוך שמירה על קורת גג ואוכל על השולחן. מצב ההיפראקטיביות עשוי להיראות כמו ג'אגלינג בקצב סוער ובלתי בר קיימא. והכחשה תהיה, בין אם במכוון ובין אם לאו, לתת כמעט לכל הכדורים ליפול לקרקע לזמן מה.
בסוף רוב הימים עכשיו, אני יכולה לומר בכנות ששיחקתי מספיק. ויש רגעים שבהם הפחד עדיין משתק אותי. ואחרי ביקור בבית חולים לאחרונה עקב עלייה בפעילות ההתקפים של בננו, מצאתי את עצמי מזמזמת שוב בשתיים לפנות בוקר. אני ממשיכה להיות בתנופה, מניחה ומרימה כל אחד מהדברים שאני רוצה ללהטט איתם, או צריכה ללהטט איתם. אני רואה את עצמי לסירוגין מצליחה כמטפלת משפחתית, ואמא נדירה, ורק אמא, ואישה, ואחות, וחברה, ואחות, ועכשיו, כנראה, סופרת. עם הזמן והתרגול, תחושת העצמי שלי התייצבה והחלה להתרחב בדרכים יפות ולא צפויות.
הרהרו על מה, אם בכלל, מהדהד אתכם בתיאור מצבי הטיפול ובפעולת הג'אגלינג. אולי יש כדור מטאפורי המייצג אחריות שהייתם רוצים להניח לזמן מה או לזרוק למישהו אחר. אולי יש תחביב או הרגל ישן שהייתם רוצים לחזור אליו. פעולת הג'אגלינג הזו היא בלתי פוסקת ואינה קלה. אין שום דבר רע או מביש באף אחד ממצבי הטיפול הללו. לכל אחד יש את החוכמה שלו, וכל אחד הוא זמני. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, וזה מספיק.
מקורות:
Barello, S., Castiglioni, C., Bonanomi, A. ואחרים. סולם מעורבות בריאות הטיפול (CHE-s): פיתוח ותיקוף ראשוני של שאלון חדש למדידת מעורבות מטפלים משפחתיים בתחום הבריאות. BMC Public Health 19, 1562 (2019). https://doi.org/10.1186/s12889-019-7743-8
Berzonsky MD, Cieciuch J, Duriez B, Soenens B. איך ומה של עיצוב זהות: קשרים בין סגנונות זהות ואוריינטציות ערכיות. Pers Individ Diff. 2011;50:295-299.
אודות חוסן נדיר:
"חוסן נדיר" הוא טור חודשי שנכתב ו/או אוצר על ידי לורה וויל. טור זה בוחן את המושגים והמיומנויות הממלאים תפקיד מגן מפני לחץ כרוני וחריף. כל מאמר מאתגר ומעודד את הקורא להמשיך לפתח את כוח הייצוב הפנימי הזה כשהוא מתמודד עם מחלה וחוסר ודאות, צער ושמחה.
