ללמוד ללהטט בין כל זה כמטפל: ארבעת מצבי הזהות של המטפל
בשבועות שלאחר שבננו התינוק אובחן עם מום מוחי נדיר, היה לי משבר זהות. פתאום, התואר 'אמא' זכה בתואר 'לא עדין' - אמא 'נדירה', אמא 'בעלת צרכים מיוחדים', אמא 'אמיצה'. זו הייתה השמה לכל החיים למשרה תובענית במיוחד, שלא התכוונתי להגיש אליה מועמדות. הרגשתי בודדה, לא מוכנה ומבועתת. אני אנהל את הטיפול בבנו המורכב מבחינה רפואית כל עוד הוא בחיים. כבר לא סתם אמא, התגייסתי כמטפלת משפחתית.
בני משפחה מטפלים הם יוצאי דופן. ללא הכשרה פורמלית, אנו לוקחים על עצמנו תפקידי מנהיגות, תיאום צוותים של מומחים, לוחות זמנים של תרופות, החלטות טיפול, מינויים וסנגור. השינוי הפנימי המתרחש כאשר אנו מניחים כל אחת מהאחריות הללו אינו ליניארי, ויכול להיות רגשי ומתיש; ואולי, מלהיב לפעמים, כאשר אנו מפתיעים את עצמנו בכוח, בסבלנות או בכישורים בלתי צפויים שלנו.
רבים מאיתנו מכירים את מצבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. מתן שמות לאלה, וההבנה שכל אחד מהם הוא חוויה טבעית ומשותפת בקרב המתאבלים, סייעו לי לעבד את אובדן החיים שציפיתי למשפחתנו. בדומה למצבי האבל, חוקרים חקרו וסימנו את מצבי הזהות של בן המשפחה המטפל: הכחשה, פעילות יתר, טביעה ואיזון (Barello, 2019). כשאני לומדת על ארבעת המצבים האלה של זהות אכפתית, ברור שכל אחד מהם משחק לידי החוויה שלי כשאני פועלת לכייל מחדש את חיי המשפחה שלנו ואת הזהות שלי. התיאור של מצבים אלה מציע עדשה מעניינת לראות, להבין ולכבד את ההתנהגויות שלנו ואת תחושת העצמי שלנו.
ארבעת מצבי הזהות של המטפל
הכחשה
מצב זה מתרחש בדרך כלל בתחילת דרכו של המטפל, או לאחר שינוי משמעותי. בעלי היה מספר לך שהסתובבתי בארץ ההכחשה של המטפלת במשך זמן מה. לא הייתי בהכחשה לגבי האבחנה של בננו - עיבדתי את זה; עם זאת, עדיין לא הייתי מסוגל לקחת על עצמי את האחריות הטיפולית הנוספת שהאבחנה שלו דרשה. בכנות, הייתי שוכרת מישהו שיאהב את הבן שלי בשבילי, כי פחדתי מכדי לעסוק בכל זה. רציתי לברוח. הכחשה עלולה להזיק, במיוחד משום שאחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים אינם מבקשים תמיכה שממנה הם יכולים להפיק תועלת היא שהם אינם מזהים כזכאים לתמיכה זו (Berzonsky, 2011). עם זאת, הכחשה יכולה גם לשחק תפקיד פונקציונלי כפי שאנו יכולים רק לעבד כל כך הרבה בכל רגע נתון.
פעילות יתר
מצב זה ניתן לזיהוי כשטף של אנרגיה ופעילות, מצב חרדה היפר-ערני, ומוח עסוק שמחזיק אותך ער בלילה. במצב זה, מטפל לוקח אחריות על צרכי הטיפול, אך מבצע אותם במצב של פעילות יתר. להישאר עסוק גרם לי להרגיש שאני בשליטה; והאשליה הזו החזיקה אותי באופן זמני. קראתי כל מאמר זמין בכתב עת רפואי על מצבו של בני. הזמנתי את המרכז המקומי לשיקום ילדים לפגישות שלא יפריעו לתנומות של בני. בשעה 2:00 לפנות בוקר מצאתי את עצמי מנסה לפתור בעיות איך נתאים את הבית שלנו לנער נכה. ובשלוש לפנות בוקר כבר דמיינתי בדמעות מה אגיד בהלוויה שלו. מצב זה יכול להיות מסתגל, כאשר יש צורך להסתגל במהירות לנסיבות חדשות; או שזה יכול להזיק למוח ולגוף שלנו, אם אנחנו נשארים בו יותר מדי זמן.
טביעה
או כפי ששיניתי את שמו, 'מים דורכים'.
מצב זה מתעורר כאשר מטפל מתחיל להאט ופוגע בצעדיו. הודות לחלוף הזמן, כמה reframing קוגניטיבי, ובתקווה תמיכה חיצונית, המטפל הוא מסוגל לתעדף משימות טיפול ולבצע אותם ביעילות וביעילות. אני יכול לדמיין את מצב 'דריכת המים' שלי בלוח השנה של הטלפון שלי, מלא בפגישות ותזכורות. הייתה לי מטרה אחת: למקסם את הבריאות והפוטנציאל של בננו. נשמע די נהדר, נכון? החזקתי את הבן שלי ונתתי לו כל הזדמנות. בכל זאת, שקעתי (טוב, אולי קצת טבעתי) בתפקיד ובאחריות של המטפל. הטיפוח העצמי שלי, היחסים האישיים שלי, הצרכים שלי לא נמצאו בשום מקום בלוח השנה שלי. דריכה במים היא לפעמים כל מה שאנחנו יכולים לעשות; ובימים ההם, זה מספיק.
מאזניים
או כפי ששמתי את שמו, 'ג'אגלינג'.
חוקרים תייגו את המצב הסופי הזה כ'איזון', אבל המונח הזה מרגיש לא ישר ובלתי ניתן להשגה. אי אפשר לעבור יום שלם באיזון מושלם. אז לקחתי לעצמי את החירות לשנות גם את שם המדינה הזו' הרעיון של 'ללהטט בכל זה' מרגיש כמו תיאור מדויק של מתי אתה מסוגל להחזיק זמן ומרחב בכל ההיבטים השונים של חייך - כמטפל, וכחבר, וכשותף, וכאינדיבידואל.
בסקירה, הבה נביא את מטאפורת הג'אגלינג לכל אחד ממצבי הזהות המטפלים. במצב הסופי הזה, אתם מלהטטים בין כדורים שמייצגים אחריות טיפולית, חובות הוריות, מערכות יחסים חשובות, מטלות בית, טיפוח עצמי ושינה יחד עם כל דבר אחר שאתם עשויים לחשוב עליו כחשוב כמו תרגול רוחני, תחביב אהוב או מקצוע - זה הרבה! במצב של דריכה במים, הורדתם, או הנחתם בכוונה, טיפוח עצמי ו'כדורים אישיים' אחרים. אתם מלהטטים בין צרכי הטיפול, תוך שמירה על קורת גג מעל הראש ואוכל על השולחן. מצב ההיפראקטיביות עשוי להיראות כמו ג'אגלינג בקצב קדחתני ולא בר קיימא. והכחשה תהיה, בכוונה או לא, לתת כמעט לכל הכדורים לצנוח לקרקע לזמן מה.
בסוף רוב הימים עכשיו, אני יכול לומר בכנות שאני מלהטט מספיק. ויש רגעים שבהם הפחד עדיין משתק אותי. ואחרי טיול אחרון בבית החולים עקב עלייה בפעילות הפרכוסים של בננו, מצאתי את עצמי מזמזמת שוב בשתיים לפנות בוקר. אני ממשיך להיות בשטף, מניח ומרים כל אחד מהדברים שאני רוצה ללהטט, או צריך ללהטט. אני רואה את עצמי לסירוגין מצליחה כמטפלת משפחתית, ואמא נדירה, וסתם אמא, ואישה, ואחות, וחברה, ואחות, ואחות, ועכשיו, כנראה, סופרת. עם הזמן והתרגול, תחושת העצמי שלי התייצבה, והחלה להתרחב בדרכים יפות ובלתי צפויות.
הרהר על מה, אם בכלל, מהדהד בך בתיאור מצבי הטיפול ומעשה הג'אגלינג. אולי יש כדור מטאפורי המייצג אחריות שאתה רוצה לשים לזמן מה או לזרוק למישהו אחר. אולי יש תחביב ישן או הרגל שאתה רוצה לאסוף בחזרה. מעשה הלהטוטנות הזה הוא ללא הפסקה ולא קל. אין שום דבר רע או מביש באף אחת מהמצבים המטפלים האלה. לכל אחד יש את החוכמה שלו, וכל אחד הוא זמני. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, וזה מספיק.
מקורות:
ברלו, ס', קסטיליוני, ג', בוננומי, א' ואחרים. סולם המעורבות בבריאות המטפל (CHE-s): פיתוח ואימות ראשוני של שאלון חדש למדידת מעורבות בני משפחה מטפלים בתחום הבריאות. BMC בריאות הציבור 19, 1562 (2019). https://doi.org/10.1186/s12889-019-7743-8
ברזונסקי MD, Cieciuch J, Duriez B, Soenens B. איך ומה של היווצרות זהות: אסוציאציות בין סגנונות זהות ואוריינטציות ערכיות. פרס אינדיביד דיף. 2011;50:295-299.
—
אודות עמידות נדירה:
עמידות נדירה (באנגלית: Rare Resiliency) הוא טור חודשי שנכתב ו/או נערך על ידי לורה ויל. טור זה בוחן את המושגים והכישורים הממלאים תפקיד מגן מפני לחץ כרוני וחריף. כל מאמר מאתגר ומעודד את הקורא להמשיך ולפתח את כוח היציבה הפנימי הזה כשהוא מתמודד עם מחלה וחוסר ודאות, צער ושמחה.